צרור המור על התורה
ויהי בעת ההיא שראו כבוד עושרו ורוב בניו ביום חתונת מילתו ובכל אשר יפנה ירשיע. ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. ועתה השבעה לי באלהים הנה הוא האלהים אשר הוא עמך בכל אשר אתה עושה. וכל זה לפי שפחדו ממנו אולי יטור לו איבה על לקיחת שרה. ולכן אמר ועתה השבעה לי לפי העת שאתה גדול המעלה. ואלהים עמך. ואתה קדוש ה'. ואין ראוי לנטור לך לעולם איבות. ועתה השבעה לי לפי העת. אף על פי שלא היה ראוי לפי המעשה שעשיתי עמך. ויש לי לזכור הטובות מהחסד שעשיתי עמך ולא הרעות שעשיתי לך. ואם אני איני ראוי לכך. עשה בשביל הארץ אשר גרת בה. וזהו כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרת בה. ולפי שראה טענותיו צודקות בדברים רבים. לא רצה להוכיחו בראשונה אלא מיד הודה לדבריו. ואמר אנכי אשבע כשיצטרך או כשתרצה. אבל יש לך לידע כי איני זוכר ראשונות ממה שאתה חושב. אבל אני מודיע לך כי עבדיך גזלו באר מים לעבדי. וראוי לך להשיב את הגזילה אשר גזלו עבדיך:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין:
ילקוט שמעוני על התורה
תני רבי ישמעאל עד שלא חטא אדם הראשון ניתן אימתו על כל בהמה חיה ועוף. וכיון שחטא ניתן עליו. עד שלא חטא היה שומע את הקול אימירון וכיון שחטא היה שומע את הקול אגריון . עד שלא חטא היה שומע את הקול ועומד על רגליו הדא דכתיב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך וגו'. אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ וסליק. וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא האדם ואשתו. אמר ר' איבו באותה שעה גרעה קומתו ונעשית של מאה אמה. עד שלא אירע אותו מעשה לדוד מה כתיב ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד. וכיון שאירע אותו מעשה לדוד מה כתיב ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים הדא דכתיב עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שהיה רודה בשדים ובשדות, וכיון שחטא היה מביא ששים גבורים ומשמרין אותו, הדא הוא דכתיב הנה מטתו שלשלמה וגו'. עד שלא חטא שאול מה כתיב ביה ושאול לכד (את) המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע מהו ירשיע נצח. וכיון שחטא מה כתיב וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד: